<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"ז</h1>
<h2>דף סו:</h2>
להפר נדרי' דכתיב (במדבר ל') ואיש' יפרנו וכן דרשו רבותינו לעולם ידבק אדם לשלש' דברים לחליצ' ולהבאת שלום ולהפרת נדרים ודרשו רבותינו שבידו להפר נדרי בתו ונדרי אשתו, של בתו משתגיע לעונת נדרים עד שתבגר ועונות נדרים היא מאחת עשרה שנה ויום אחד אם יודעת לשם מי נדרה נדרה נדר, ואם אינה יודעת לשם מי נדרה אין נדרה נדרא) ונדרי אשתו משנכנסה לחופה עד שיגרשנה. [סמ"ק סימן ק"ז]. א) ש"ע וקודם שיש י"ב לזכר וי"א לנקב' אפי' יודעי' אינו נדר וגוערין בהן ומכין אותן שלא ילמדו לשונם בנדרים ושבועות ובדבר קל שאין בו ענוי נפש אומרים להם שיעמדו בנדרן ומי"ג ויום אחד לזכר וי"ב ויום אחד לנקבה אעפ"י שאין יודעים הוי נדר.
להפר נדרים דכתיב (במדבר ל') ואשה יפירנו. דרשו רבותינו (יבמות ק"ט) לעולם ידבק אדם בג' דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים, ואמרו חכמים (כתובות מ"ו) שבידו להפר נדרי בתו ונדרי אשתו, של בתו משתגיע לעונת נדרים עד שתיבגר, ועונת נדרים היא מי"א שנים ויום אחד אם היא יודעת לשם מי נדרה אבל אם אינה יודעת לשם מי נדרה אין בנדריה כלוםא), ונדרי אשתו משתכנס לחופה עד שיגרשינהב), א)0וצריכה בדיקה כל השנה כולה שהיא י"א לקטנה וי"ב לגדולה כיצד הרי שנדרו או הקדישו בתחילת שנה זו ושאלו אותם וידעו ונדרו נדר אחר אפילו בסוף שנה זו צריכה בדיקה ואחר כך יתקיים ואין אומרים הואיל וידעו בתחילת השנה זו אין צריכים בדיקה אלא צריכים בדיקה כל השנה כולה, קודם הזמן הזה אף על פי שאמרו אנו יודעין לשם מי נדרנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש ואחר הזמן הזה שנמצא [הבן] בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדרן והקדשן קיים ואף על פי שלא הביאו ב' שערות גדולים הן ובכלל שוטים לא מחזקינן להו דאין שוטה אלא מקרע כסותו והלן בבית הקברות יחידי והיוצא יחידי בלילה (חגיגה ג') במה דברים אמורים שבת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין כשלא הייתה ברשות האב או ברשות הבעל אבל אם הייתה ברשות האב (אם) אפילו הגדילה והרי היא נערה [אביה] מיפר כל נדריה וכל שבועה שתשבע ביום שמעו, בגרה אינו מיפר לה והרי כל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה, עכ"ל ס"ג. ב)0בעל, שגזירת הכתוב הוא שמיפר בלא פתח ובלא חרטה, אין לחלק בנדרי אשתו בין ברבים בין על דעת רבים, עכ"ל ס"ג. ואומר ר"י שאשה שהיפר לה בעלה נדריה אם היא חפצה בהפרה הם מופרים ואם אינה חפיצה היא יכולה לקיים ויעלו לה אך בעלה יכול להדיחה מכל נכסיו ולא יעשה לה כמשפט הבנות עד תתקן דרכיה, ועוד משמו שאשה שנדרה שלא לאכול בשום יום ויום אם לא יפר לה בעלה והלך למדינת הים וכשהלך הזהיר לה שלא להתענות יש להסתפק אם יכולים הבנים להתיר לה נדרה בחיי בעלה אף על פי שאינו כאן אם לא היה זה שגילה הבעל שאין רצונו שתתענה היא דכיון שגילה הא ודאי שיכולים להתיר לה, עכ"ל ר"י מקורביל.
ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואין אחד [מהן] מיפר לבדו מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב ומיפר לבדו מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל, מיהו בעוד שניהם חיים אם היפר הבעל ולא היפר האב [או הפר האב ולא הפר הבעל] ועברה על נדרה אינו לוקה צריך עיון בנדריםא). א)0הפרת נדרים כל היום ואינו מעת לעת כיצד נדרה מתחילת ליל ב' הרי זה מיפר כל הלילה וכל יום ב' נדרה יום ב' בתחילת היום מיפר כל אותו יום נדרה בסוף היום עם חשיכה אם היפר לה עד שלא תחשך מופר ואם לא היפר לה אינו יכול להיפר לה שאין הלכה כאותו זוג שאומרים (שבת קנ"ז נדרים ע"ו) בהפרת נדרים מעת לעת. נדרה ושהתה כמה ימים ואחר כך שמע האב או הבעל הרי זה מיפר ביום שמעו וכאילו נדרה ביום שמעו שנאמר ביום שמעו ולא ביום נדרה לבד, נערה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה מן הנשואין הרי היא כיתומה בחיי אב ואין האב מיפר נדרה אף על פי שעדיין נערה היא. מסקינן בפרק נערה פרק בתרא נדרים (דף ע"א) נערה המאורסה שנדרה ולא שמעו אביה ובעלה את נדרה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי אב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להיפר לה שהרי יוצאת מרשות אביה שהוא מיפר ע(צ)מו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל, לס"ג.
<h2>דף ע.</h2>
ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואין אחד [מהן] מיפר לבדו מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב ומיפר לבדו מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל, מיהו בעוד שניהם חיים אם היפר הבעל ולא היפר האב [או הפר האב ולא הפר הבעל] ועברה על נדרה אינו לוקה צריך עיון בנדריםא). א)0הפרת נדרים כל היום ואינו מעת לעת כיצד נדרה מתחילת ליל ב' הרי זה מיפר כל הלילה וכל יום ב' נדרה יום ב' בתחילת היום מיפר כל אותו יום נדרה בסוף היום עם חשיכה אם היפר לה עד שלא תחשך מופר ואם לא היפר לה אינו יכול להיפר לה שאין הלכה כאותו זוג שאומרים (שבת קנ"ז נדרים ע"ו) בהפרת נדרים מעת לעת. נדרה ושהתה כמה ימים ואחר כך שמע האב או הבעל הרי זה מיפר ביום שמעו וכאילו נדרה ביום שמעו שנאמר ביום שמעו ולא ביום נדרה לבד, נערה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה מן הנשואין הרי היא כיתומה בחיי אב ואין האב מיפר נדרה אף על פי שעדיין נערה היא. מסקינן בפרק נערה פרק בתרא נדרים (דף ע"א) נערה המאורסה שנדרה ולא שמעו אביה ובעלה את נדרה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי אב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להיפר לה שהרי יוצאת מרשות אביה שהוא מיפר ע(צ)מו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל, לס"ג.
<h2>דף עב:</h2>
ואילו נדרים שהן מפירים נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבתו ובינו לבין אשתו אך נדרי ענוי נפש מיפר לעולםא), ונדרים שבינה לבינו אינו מופרים אלא כל זמן שהיא תחתיוב), ומפירין אותן אף על פי שלא חלוג) כגון שאמרה הרי עלי שלא לאכול בשר אם אילך למקום פלוני, ואינו מיפר אלא אם כן שמע, ונדרים אחרים אינו מיפרד), ואם נדרה מדברים שהיא משועבדת לבעלה אין צריך להיפרה), ומיפר לה כל היום עד חשיכה, ואם היפר האב ולא שמע הארוס ולמחר שמע אינו יכול להיפר צ"ע בסמ"גו), ואם לא שמע ונתארמלה או נתגרשה בו ביום ונתקדשה לאחר אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ואם שמע וגרשה איבעי לן אי גרושין כשתיקה או כהקם ולא איפשטא ולכאורה יש להחמיר, ונשאלין על ההיקם ביום השמועה ואין נשאלין על ההיפרז), וצריך להפר ביום השמועה, והמקים בלבו מוקם והמיפר בלבו אינו מופרח), ונדר שהופר מקצתו לא הופר כולו, ובעל או אב שאמר בלשון התרה לא אמר כלוםט), ואם אמר לה טלי ואכלי צריך שיבטל בלבו אך בלשון שישמע ממנו בטול הנדר מעיקרו הרי זה מופרי), שמע שנדרה ושתק ואמר מה ששתקתי שלא הייתי יודע שהייתי יכול לבטל או שלא הייתי יודע שזה נדר יפריא). א)0נדרים שיש בהם עינוי נפש מיפר לעצמו ולאחרים כיצד נדרה שלא לאכול בשר מיפר לה ותהי' מותרת לאכול עם כל אדם לעולם, עכ"ל ס"ג. ב)0כיצד אסרה עליה תשמיש של כל העולם יפיר חלקו ומשמשת, לס"ג [ואם מת בעלה או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש לכל אדם, ע"כ]. ג)0צ"ע בנדרים (דף פ"ט) דקאמר שכשיה בטינא ואנסבי אתתא משמע שאינו מתיר עד שיחול הנדר ושמא גבי בעל שאני וצ"ע בנדרים ושבועות, ס"ק. ד)0נשבעה או נדרה שלא יהנה בה לא אבי בעלה ולא אחיו ולא שאר קרוביו אינו יכול להיפר וכן אם נדרה לא אתן מים לבהמתך ותבן לבקרך וכיוצא כדברים אילו שאין בהם עינוי ואינם מדברים שבינו לבינה ואינם ממלאכות שהיא חייבת בהן הרי אינו יכול להפיר, עכ"ל ס"ג. ואומר לענות ב' במסורת לענות נפש ממש ואידך על מח(ו)ל(ו)ת (בשיר) לענות מכאן פסק מהר"ם נ"ע [אשה] שנדרה שלא לילך במחול או שלא לשורר או שלא לשמוע קול שיר שבעלה מיפר לה ביום שמעו לפי שהבעל מיפר נדרי אשתו מעינוי נפש וזה קרוי עינוי נפש כדאיתא פרק קמא דמועד קטן (דף ט'), עושה אשה תכשיטה במועד אמר ליה כגון מאן אמר ליה כגון אמך אמר ליה האלוהים אפילו כגון אמא דאמך היינו דאמרו אינשי בת ששים כבת שבע לקל טבלא ריהטא וכל שכן אם נדרה שלא להתקשט בבגדי צבעונין שבעל מפר כדאיתא ואילו נדרי נפש נדרה שלא להתקשט בבגדי צבעונין שהבעל מפר לה כך אם נדרה שלא לשורר או שלא למחול במחולות שבעלה מיפר לה כי אילו ואילו עינוי נפש, תשב"ץ (סי' תי"ג). ה)0האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסור עליך אין צריך להיפר וכן הוא שאמר לה תשמישי אסור עליך לא אמר כלום מפני שהוא משועבד לה משאר כסות ועונה אבל אם אמרה הנאת תשמישך אסור עלי צריך להפר ואם לא הפר אסור לשמשה שאין מאכילין לאדם דבר האסור [לו] אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שמעשה ידיה משועבדים לו. ס"ג. ו)0נדרה והיפר אביה לבדו ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר נדרי ארוסתו אחר שנישאת אפילו הוא ביום שמוע האב אבל קודם שתכנס לרשותו הוא מיפר בשותפות לפיכך היה דרך תלמידי חכמים עד שלא תצא בתו מרשותו אומר לה כל הנדרים שנדרת [בתוך ביתי הרי הן מופרים, וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל הנדרים שנדרת] משארסתיך עד שלא תכנסי בתוך ביתי הרי הן מופרים שהרי הבעל מיפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותן, האב או הבעל שאינן שומעין כגון שהן חרשין אינם מפירין אף על פי שהבעל מיפר נדרים שלא שמע מכל מקום הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו נדרה והפר לה האב והיא לא ידעה שהיפר ועברה על נדרה או על שבועתה פטורה ועל זה נאמר (במדבר ל') וה' יסלח לה. עברה קודם שהפרו בעלה או אביה אף על פי ששמע בו ביום והפר לה חייבת, ע"כ לשון ס"ג. ז)0פירוש המקיים נדרי אשתו או בתו וניחם הרי [זה] נשאל לחכם ומתיר(ין) לו הקמתו וחוזר ומיפר לה בו ביום אבל אם היפר לה וניחם אינו יכול לשאל לחכם כדי שיקיים. נערה המאורסה שנדרה וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו והפר לה האחר אע"פ שנשאל לחכם והיתיר לו הקמתו אינו חוזר ומיפר עם האחר אחרי כי אין שניהם כאחד, ע"כ לשון ס"ג. ח)0לפיכך אם הפר בלבו יכול לחזור ולקיים ואם קיים בלבו אינו יכול לחזור ולהפר אלא אם כן חזר בתוך כדי דבור, ע"כ לשון ס"ג. ט)0המבטל נדרי אשתו או בתו אין צריך לומר כלום ונתבטלו כל הנדרים ומה הוא הבטול שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו (מכל) [אבל] ההפרה אינו כופה אותה אלא מיפר לה ומניחה אם רוצה עושה ואם רוצה אינו עושה כיצד נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה אמר לה מופר לך הרי זה מופר ומותרת לאכול ולשתות, עכ"ל ס"ג. בפרק נערה (נדרים ע"ז) סבר רבי יוסף למימר נשאלין לנדרים בשבת ביחיד מומחא אין בשלושה לא דמחזי בי דינא אמר ליה אביי כיון דסבירה לן אפילו מעומד ואפילו בקרובים ואפילו בלילה לא מחזי כדינא אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי בלילה ובשבת וקרובים ואפילו איפשר להם מבעוד יום, כל נידוי מצי למפר לאלתר מידי דהוה השומע הזכרת השם שמנדוהו ומתירו לאלתר, ע"כ לשון רב אלפס. י)0אע"פ שאינה מכרת שאין האשה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או נדר זה אינו כלום וכיוצא בדברים שעיקרו עקירת הנדר מעיקרו בין (מ)לפניה ובין מ(ל)אחריה אבל אם אומר אי אפשי שתדרי או אין כאן נדר הרי זה לא [ה]יפר, עכ"ל ס"ג. יא)0ושעת ידיעתו כאילו היא שעת הנדר או שעת שמועתו [ו]מפר כל היום וכיצד מקיים כגון שאמר קיים לכי או יפה נדרת או אין כמותך או אילו לא נדרת הייתי מדירך וכל כיוצא בדברים אילו ומשמע שרצה בדברים בנדר זה כדאיתא פרק נערה (נדרים ע"ט) המיפר נדרי אשתו או בתו צריך להוציא בשפתיו אבל המבטל אין צריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו וכופה אותה לעשות בין עשתה בין לא עשתה בטל הנדר. עוד אמרו שם שמפירין נדרים בשבת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת ותניא בתוספתא (שבת פרק י"ח ס' י"ד) מפני מה אומרים נדרי שבת מפירין אותן בשבת שאם חשכה אינו יכול להפר ומתירין אותן לצורך שבת דווקא אף על פי שהיה לו פנאי להתיר קודם שבת שדברים אילו דבר מצוה הן וכן מסקינן בסוף מסכת שבת (דף קנ"ז). ולא יאמר בשבת מופר לך נדרך כדרך שאומר בחול אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי ואכלי טלי ושתי וכיוצא כזה, האומר לאשתו או לבתו כל נדרים שתדרי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימים או הרי הן מופרים לא אמר כלום, עשה לה שליח להפר או לקיים לה אינו כלום, ע"כ לשון ס"ג.
<h2>דף עו:</h2>
ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואין אחד [מהן] מיפר לבדו מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב ומיפר לבדו מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל, מיהו בעוד שניהם חיים אם היפר הבעל ולא היפר האב [או הפר האב ולא הפר הבעל] ועברה על נדרה אינו לוקה צריך עיון בנדריםא). א)0הפרת נדרים כל היום ואינו מעת לעת כיצד נדרה מתחילת ליל ב' הרי זה מיפר כל הלילה וכל יום ב' נדרה יום ב' בתחילת היום מיפר כל אותו יום נדרה בסוף היום עם חשיכה אם היפר לה עד שלא תחשך מופר ואם לא היפר לה אינו יכול להיפר לה שאין הלכה כאותו זוג שאומרים (שבת קנ"ז נדרים ע"ו) בהפרת נדרים מעת לעת. נדרה ושהתה כמה ימים ואחר כך שמע האב או הבעל הרי זה מיפר ביום שמעו וכאילו נדרה ביום שמעו שנאמר ביום שמעו ולא ביום נדרה לבד, נערה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה מן הנשואין הרי היא כיתומה בחיי אב ואין האב מיפר נדרה אף על פי שעדיין נערה היא. מסקינן בפרק נערה פרק בתרא נדרים (דף ע"א) נערה המאורסה שנדרה ולא שמעו אביה ובעלה את נדרה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי אב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להיפר לה שהרי יוצאת מרשות אביה שהוא מיפר ע(צ)מו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל, לס"ג.
<h2>דף עט.</h2>
ואילו נדרים שהן מפירים נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבתו ובינו לבין אשתו אך נדרי ענוי נפש מיפר לעולםא), ונדרים שבינה לבינו אינו מופרים אלא כל זמן שהיא תחתיוב), ומפירין אותן אף על פי שלא חלוג) כגון שאמרה הרי עלי שלא לאכול בשר אם אילך למקום פלוני, ואינו מיפר אלא אם כן שמע, ונדרים אחרים אינו מיפרד), ואם נדרה מדברים שהיא משועבדת לבעלה אין צריך להיפרה), ומיפר לה כל היום עד חשיכה, ואם היפר האב ולא שמע הארוס ולמחר שמע אינו יכול להיפר צ"ע בסמ"גו), ואם לא שמע ונתארמלה או נתגרשה בו ביום ונתקדשה לאחר אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה, ואם שמע וגרשה איבעי לן אי גרושין כשתיקה או כהקם ולא איפשטא ולכאורה יש להחמיר, ונשאלין על ההיקם ביום השמועה ואין נשאלין על ההיפרז), וצריך להפר ביום השמועה, והמקים בלבו מוקם והמיפר בלבו אינו מופרח), ונדר שהופר מקצתו לא הופר כולו, ובעל או אב שאמר בלשון התרה לא אמר כלוםט), ואם אמר לה טלי ואכלי צריך שיבטל בלבו אך בלשון שישמע ממנו בטול הנדר מעיקרו הרי זה מופרי), שמע שנדרה ושתק ואמר מה ששתקתי שלא הייתי יודע שהייתי יכול לבטל או שלא הייתי יודע שזה נדר יפריא). א)0נדרים שיש בהם עינוי נפש מיפר לעצמו ולאחרים כיצד נדרה שלא לאכול בשר מיפר לה ותהי' מותרת לאכול עם כל אדם לעולם, עכ"ל ס"ג. ב)0כיצד אסרה עליה תשמיש של כל העולם יפיר חלקו ומשמשת, לס"ג [ואם מת בעלה או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש לכל אדם, ע"כ]. ג)0צ"ע בנדרים (דף פ"ט) דקאמר שכשיה בטינא ואנסבי אתתא משמע שאינו מתיר עד שיחול הנדר ושמא גבי בעל שאני וצ"ע בנדרים ושבועות, ס"ק. ד)0נשבעה או נדרה שלא יהנה בה לא אבי בעלה ולא אחיו ולא שאר קרוביו אינו יכול להיפר וכן אם נדרה לא אתן מים לבהמתך ותבן לבקרך וכיוצא כדברים אילו שאין בהם עינוי ואינם מדברים שבינו לבינה ואינם ממלאכות שהיא חייבת בהן הרי אינו יכול להפיר, עכ"ל ס"ג. ואומר לענות ב' במסורת לענות נפש ממש ואידך על מח(ו)ל(ו)ת (בשיר) לענות מכאן פסק מהר"ם נ"ע [אשה] שנדרה שלא לילך במחול או שלא לשורר או שלא לשמוע קול שיר שבעלה מיפר לה ביום שמעו לפי שהבעל מיפר נדרי אשתו מעינוי נפש וזה קרוי עינוי נפש כדאיתא פרק קמא דמועד קטן (דף ט'), עושה אשה תכשיטה במועד אמר ליה כגון מאן אמר ליה כגון אמך אמר ליה האלוהים אפילו כגון אמא דאמך היינו דאמרו אינשי בת ששים כבת שבע לקל טבלא ריהטא וכל שכן אם נדרה שלא להתקשט בבגדי צבעונין שבעל מפר כדאיתא ואילו נדרי נפש נדרה שלא להתקשט בבגדי צבעונין שהבעל מפר לה כך אם נדרה שלא לשורר או שלא למחול במחולות שבעלה מיפר לה כי אילו ואילו עינוי נפש, תשב"ץ (סי' תי"ג). ה)0האשה שאמרה לבעלה הנאת תשמישי אסור עליך אין צריך להיפר וכן הוא שאמר לה תשמישי אסור עליך לא אמר כלום מפני שהוא משועבד לה משאר כסות ועונה אבל אם אמרה הנאת תשמישך אסור עלי צריך להפר ואם לא הפר אסור לשמשה שאין מאכילין לאדם דבר האסור [לו] אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה אינו נאסר במעשה ידיה מפני שמעשה ידיה משועבדים לו. ס"ג. ו)0נדרה והיפר אביה לבדו ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו אינו יכול להפר שאין הבעל מיפר נדרי ארוסתו אחר שנישאת אפילו הוא ביום שמוע האב אבל קודם שתכנס לרשותו הוא מיפר בשותפות לפיכך היה דרך תלמידי חכמים עד שלא תצא בתו מרשותו אומר לה כל הנדרים שנדרת [בתוך ביתי הרי הן מופרים, וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל הנדרים שנדרת] משארסתיך עד שלא תכנסי בתוך ביתי הרי הן מופרים שהרי הבעל מיפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותן, האב או הבעל שאינן שומעין כגון שהן חרשין אינם מפירין אף על פי שהבעל מיפר נדרים שלא שמע מכל מקום הראוי לשמיעה אין שמיעה מעכבת בו נדרה והפר לה האב והיא לא ידעה שהיפר ועברה על נדרה או על שבועתה פטורה ועל זה נאמר (במדבר ל') וה' יסלח לה. עברה קודם שהפרו בעלה או אביה אף על פי ששמע בו ביום והפר לה חייבת, ע"כ לשון ס"ג. ז)0פירוש המקיים נדרי אשתו או בתו וניחם הרי [זה] נשאל לחכם ומתיר(ין) לו הקמתו וחוזר ומיפר לה בו ביום אבל אם היפר לה וניחם אינו יכול לשאל לחכם כדי שיקיים. נערה המאורסה שנדרה וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו והפר לה האחר אע"פ שנשאל לחכם והיתיר לו הקמתו אינו חוזר ומיפר עם האחר אחרי כי אין שניהם כאחד, ע"כ לשון ס"ג. ח)0לפיכך אם הפר בלבו יכול לחזור ולקיים ואם קיים בלבו אינו יכול לחזור ולהפר אלא אם כן חזר בתוך כדי דבור, ע"כ לשון ס"ג. ט)0המבטל נדרי אשתו או בתו אין צריך לומר כלום ונתבטלו כל הנדרים ומה הוא הבטול שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו (מכל) [אבל] ההפרה אינו כופה אותה אלא מיפר לה ומניחה אם רוצה עושה ואם רוצה אינו עושה כיצד נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה אמר לה מופר לך הרי זה מופר ומותרת לאכול ולשתות, עכ"ל ס"ג. בפרק נערה (נדרים ע"ז) סבר רבי יוסף למימר נשאלין לנדרים בשבת ביחיד מומחא אין בשלושה לא דמחזי בי דינא אמר ליה אביי כיון דסבירה לן אפילו מעומד ואפילו בקרובים ואפילו בלילה לא מחזי כדינא אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי בלילה ובשבת וקרובים ואפילו איפשר להם מבעוד יום, כל נידוי מצי למפר לאלתר מידי דהוה השומע הזכרת השם שמנדוהו ומתירו לאלתר, ע"כ לשון רב אלפס. י)0אע"פ שאינה מכרת שאין האשה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או נדר זה אינו כלום וכיוצא בדברים שעיקרו עקירת הנדר מעיקרו בין (מ)לפניה ובין מ(ל)אחריה אבל אם אומר אי אפשי שתדרי או אין כאן נדר הרי זה לא [ה]יפר, עכ"ל ס"ג. יא)0ושעת ידיעתו כאילו היא שעת הנדר או שעת שמועתו [ו]מפר כל היום וכיצד מקיים כגון שאמר קיים לכי או יפה נדרת או אין כמותך או אילו לא נדרת הייתי מדירך וכל כיוצא בדברים אילו ומשמע שרצה בדברים בנדר זה כדאיתא פרק נערה (נדרים ע"ט) המיפר נדרי אשתו או בתו צריך להוציא בשפתיו אבל המבטל אין צריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו וכופה אותה לעשות בין עשתה בין לא עשתה בטל הנדר. עוד אמרו שם שמפירין נדרים בשבת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת ותניא בתוספתא (שבת פרק י"ח ס' י"ד) מפני מה אומרים נדרי שבת מפירין אותן בשבת שאם חשכה אינו יכול להפר ומתירין אותן לצורך שבת דווקא אף על פי שהיה לו פנאי להתיר קודם שבת שדברים אילו דבר מצוה הן וכן מסקינן בסוף מסכת שבת (דף קנ"ז). ולא יאמר בשבת מופר לך נדרך כדרך שאומר בחול אלא מבטל בלבו ואומר לה טלי ואכלי טלי ושתי וכיוצא כזה, האומר לאשתו או לבתו כל נדרים שתדרי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימים או הרי הן מופרים לא אמר כלום, עשה לה שליח להפר או לקיים לה אינו כלום, ע"כ לשון ס"ג.
<h2>דף פט:</h2>
ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואין אחד [מהן] מיפר לבדו מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב ומיפר לבדו מת האב לא נתרוקנה לרשות הבעל, מיהו בעוד שניהם חיים אם היפר הבעל ולא היפר האב [או הפר האב ולא הפר הבעל] ועברה על נדרה אינו לוקה צריך עיון בנדריםא). א)0הפרת נדרים כל היום ואינו מעת לעת כיצד נדרה מתחילת ליל ב' הרי זה מיפר כל הלילה וכל יום ב' נדרה יום ב' בתחילת היום מיפר כל אותו יום נדרה בסוף היום עם חשיכה אם היפר לה עד שלא תחשך מופר ואם לא היפר לה אינו יכול להיפר לה שאין הלכה כאותו זוג שאומרים (שבת קנ"ז נדרים ע"ו) בהפרת נדרים מעת לעת. נדרה ושהתה כמה ימים ואחר כך שמע האב או הבעל הרי זה מיפר ביום שמעו וכאילו נדרה ביום שמעו שנאמר ביום שמעו ולא ביום נדרה לבד, נערה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה מן הנשואין הרי היא כיתומה בחיי אב ואין האב מיפר נדרה אף על פי שעדיין נערה היא. מסקינן בפרק נערה פרק בתרא נדרים (דף ע"א) נערה המאורסה שנדרה ולא שמעו אביה ובעלה את נדרה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי אב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להיפר לה שהרי יוצאת מרשות אביה שהוא מיפר ע(צ)מו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל, לס"ג.
